עדן דגני
Eden Degany

בבצ׳ות

איזו עדינות יש | רחל חלפי (1990) אֵיזוֹ עֲדִינוּת יֵשׁ בְּגוּפֵנוּ שָׁעָה שֶׁהוּא נוֹטֵשׁ אוֹתָנוּ לְאַט, חוֹשֵׁשׁ לְהַכְאִיבֵנוּ בְּמַהֲלֻמַּת־פֶּתַע. לְאַט, בְּעֶרְגָּה, כִּיפֵהפִיָּה נִרְדֶּמֶת־לְמֶחֱצָה הוּא טוֹוֶה לָנוּ קְמָטִים קְטַנִּים שֶׁל אוֹר וְשֶׁל חָכְמָה – לֹא בְּקִיעִים שֶׁל רְעִידַת אֲדָמָה – רֶשֶׁת אַוְרִירִית שֶׁל חֲרִיצֵי־אֵימָה. כַּמָּה טוּב־לֵב מִצַּד גּוּפֵנוּ שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה אֶת פָּנֵינוּ בְּאַחַת. שֶׁאֵינוֹ שׁוֹבֵר אֶת עַצְמוֹתֵינוּ בְּמַכָּה. אני אוהבת את סבתא שלי ומחפשת אותה בכל מקום. היא ההשראה והחברה הקרובה ביותר שלי. אני מחפשת נשים שמזכירות לי אותה ומבקשת לגרום להן להרגיש הכי יפות וזוהרות. מהצבעים והסגנון האישי שלהן אני מתפעלת; מתמלאת בהשראה ואהבה לחיים דרכן. אני מרגישה שאנחנו מדברות באותה השפה. אני אוהבת להיות אישה. אני מתפעלת מהאנרגיה והכוח שהנשים האלה משדרות.