שירי פירסט
Shiri Furst

מחבואים

דמות מסתובבת ברחבי ירושלים, נושאת על גבה תיק שידור. ציר הזמן בו היא פועלת הוא ההווה, כי הוא כל שנותר לה. לנוכח הכליון הקולקטיבי הכל כך מתועד ועם זאת בלתי ניתן לתיאור של המציאות הנוכחית, המשפט "אֱכֹל וְשָׁתֹה כִּי מָחָר נָמוּת" (ישעיהו כב, פסוק יג) מהדהד בתחושת הקיום שלי. בתור ירושלמית כל חיי, העיסוק בתיעוד העיר הוא קו מנחה מרכזי בעבודה. מצד אחד, אני מחזיקה בראשי את מילותיו של יהודה עמיחי: "יְרוּשָׁלַיִם עִיר נָמָל עַל שְׂפַת הַנֵּצַח" כאילו היו הזמנה להנציח אותה בשפתי, ומצד שני רואה את העיר בטביעה אינסופית תחת שטף ניסיונות לכבוש את הרעיון שהוא ירושלים על כל שכבותיה. הפרויקט הוא ניסיון למקם את עצמי בתוך השטף, בשכבת העכשיו.